שרוע על הספה האפורה בסלון, מכוסה בשמיכה האפורה, ספון בבית עם אשתו ושלושת ילדיו ומנותק מכל השאר, בתוך רדיוס התנועה של 100 מטר שכופות מגבלות הקורונה, מפשפש גיל ריבה בארכיון חייו, מנסה בגעגוע להחיות את הצבעוניות שאפיינה אותם פעם.

ככל שהוא צולל בעקבות הזיכרון, קורסים הפערים שבין המציאות והדמיון, בין חיי הזוהר הנוצצים של אז לאפרוריות התקופה, בין כתיבתו העוקצנית מימי המדור המושחז "שליחות קטלנית" לבין הכתיבה האינטימית החשופה. הכול מתגבש לכדי ספר אחד, "הרגלים מגונים", בו הוא נפתח כפי שלא נפתח מעולם ומספק תשובות לשאלות שאף מראיין לא העז אי פעם לשאול אותו.

בתוך הכאוס חוזרים לחייו גם יונתן ג'יבלי ולירי שורר, שני חברי העבר המיתולוגיים, שהיו פעם זוג של לילה אחד ומחדשים את הקשר הישן בצל הקורונה. המערכת הרגשית הנרקמת עכשיו בין השלושה מסובכת בהרבה משהייתה. כשהיא שוברת מוסכמות, חוצה גבולות ונעה בין חיים למוות, היא נוגעת ללא רחמים בקצות הנפש של כל אחד מהמעורבים בעלילה.