תיאור:
אפשר לספר זאת גם כך: צילה, אשה ישראלית בלונדון, נשואה ואם לילד, מתיידדת עם שרה-סו, אף היא ישראלית, ואם לשניים; היא פוגשת גם את בעלה של זו – ירמי, צייר כושל – קודם במקרה, ואחר-כך מתוך הכרח. וגם יגאל, בעלה, מתיידד עם השניים ונהנה לפגוש אותם. בשעות הקצרות שהוא פנוי. מבחינות רבות יגאל הוא בעל טוב, יציב ומתחשב. "לכתפיו היתה צורה של בית". הוא יודע לטפל בכל מיני געגועים שמסיטים את צילה "מן המסלול הנכון". אפילו מתעלם ממה שהוא יודע עליה ועל ירמי. אילו היתה צילה עוזבת אותו, ודאי עוד היתה מזעיקה אותו שיעזור לה לקפל הכל יפה, לא יחסר לה כשתעזוב אותו. בסוף מוזמנת מן הארץ עדי, חברתה הטובה של צילה, למלא את התפקיד שצילה מייעדת לה...
משולש יחסים בתוך מרובע, עוד משולש בתוך מרובע אחר. כל הבגידות דומות כל-כך, וסופיהן ידועים-מראש. אבל ברומנים טובים הן כמו מתמלאות ברזי הפרטים הקטנים, בזוויות שבירה ייחודיות, ומפתחת שפה אחרת. בכך גם ההישג המובהק של הרומאן של מיה לוי-ירון.
"האהבה היא הדבר הכי בודד בעולם. אי-אפשר לעשות את זה ביחד", אומרת הגיבורה שלה. ´מה שאין לי´ הוא רומן על המבט הריק- מנשוא, שניתז לצדדים מרוב שהוא רוצה עוד; או על מי שרק בקושי מעיזה לשאת את המבט הזה ; ומרשימים בו הנסיונות לתת כתובות מתחלפות, זיגזגיות, לכמיהה הצפה, חסרת-הכתובת; למצוא מילים, פרטים נפשיים ודימויים חמקמקים למה שאינו אלא חסר שוטף.
אמה של צלה, מטאור כבוי, "אשה לא-שוכחת, אשה לא-נרגעת, שרצתה את עצמה במלואה, מבלי להבין במה היא שוגה" – היתה משוררת שמילאה את כל ביתה בארגזי שירים, חיפשה מלים ודימויים למאבקיה הגדולים והחשוכים באהבה הגדולה האבודה שלה. אבל היא היתה גם סופרת הצללים של אשת הנשיא שגר בצריף. מולה יש בספר נשים צעירות , מעיזות פחות, שהזיקות ביניהן הופכות אט-אט למוקד הרומן. כל אחת מהן היא בעצם, "סופרת צללים"; אט-אט מעתיקה כל אחת מהן את עצמה אל האחרת, הופכת להיות ההתגלמות שלה בה, עוזרת בהפקה ובבימוי של סיפורה, אולי בלי קשר למה שמתרחש סביבה באמת, וודאי לא מתוך אומץ להיות "אני עצמי". ולפיכך הסיום רב-התנופה והדו-משמעי (מה באמת קורה בין ירמי לעדי?) הוא הפסגה, וצילה, שכל חייה עמדו בצל הסיפור הכביכול-מנוגד של אמה, תוכל לתפוס שיש מקום שבו סיפוריהן מתלכדים.
´מה שאין לי´ הוא ספרה השני של מיה לוי-ירון, אחרי ´הדג החמישי הוא שלך´
208 עמדוים.
מחיר: 78.00 ₪