יוסף טל (גרינטל, 1910-2008) נמנה עם חשובי יוצריה של המוסיקה האמנותית ביישוב ובמדינת ישראל.  הוא עלה ארצה מברלין בשנת 1934 ולאחר תקופת התערות קצרה התיישב בירושלים והחל בהופעות כפסנתרן, עמד בראשה של האקדמיה למוסיקה, וב־1965 הקים את החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית.  טל היה מלחין פורה שדגל בחדשנות ובעצמאות סגנונית. משנת 1936 ואילך בוצעו יצירותיו, והוא זכה במהרה להכרה בינלאומית, במיוחד בגרמניה.

טל פרסם אוטוביוגרפיה בספר שיחותיו עם תלמידתו לשעבר, עדה ברודסקי: עד יוסף (כרמל, ירושלים, 1997), ולכן מתמקד הספר הנוכחי ביצירתו העשירה.  מחבר הספר, יהואש הירשברג, הוא פרופסור אמריטוס בחוג למוזיקולוגיה, האוניברסיטה העברית, ומחברן של מונוגרפיות על המלחינים הישראליים פאול בן־חיים, א"א בוסקוביץ', יחזקאל בראון וצבי אבני. הצטרפו אליו מומחים בתחומיהם – מיכאל וולפה על הסימפוניות, עפרה יצחקי על היצירות לפסנתר, יוסף גולדנברג על הקונצ'רטו הכפול, לירן גורקביץ' על המוסיקה האלקטרונית ושושנה זאבי על שירי אלזה לסקר שילר.