חניק גולן ניצני: זרעי שיר
ספרי עתון 77, 2022, 77 עמ'

עינייך בשדה
רות פרק ב 9

גַּם אִם חֶלְקָתֵךְ אֵינָהּ מַנְבִּיטָה אִבִּים
אִם שָׂדֵךְ מַאֲפִיר מִדַּרְדָּרִים וְקִמְשׁוֹנִים
אַל תִּשְׁלְחִי מַבְּטֵי קִנְאָה
לְשָׂדֶה אַחֵר
מַצְמִיחַ דֶּשֶׁא וּפְרָחִים.
גִּדּוּלֵי אַדְמָתֵךְ הֵם נִיבֵי מַכְאוֹבֵךְ
אֶהֱבִי


בספר שיריה הרביעי ממשיכה חניק גולן-ניצני להתוות את הקו המאפיין את כתיבתה השירית. כדבריו של יובל גלעד זוהי "שירה ישראלית שאינה מתביישת לאהוב את המקום שלנו", וגם לאהוב את השפה העברית. בשפתה העשירה היא ממשיכה ביצירת חיבור בין העבר הקדום, המקראי אפילו, דרך ההיסטוריה הכללית והפרטית, אל מציאות ההווה. יש בשירתה געגוע ללא דביקות נוסטלגית, שכן היא מודעת לזמן החולף, לסימניו ולצלקותיו. זוהי מודעות מפוכחת, גם תרבותית וגם אנושית וחברתית, ולעתים היא עוטה אירוניה דקה. זרעי השיר שהיא טומנת מציעים שירה נאמנה לעצמה, שמתוכם פורחים שירים ומלבלבים.