לפני שנה, קלי קאנון לא היה מאמין שבן־זוגו יהיה חברו הטוב ביותר, בלו. קשה לו להאמין שהוא סוף־סוף יכול לנשק אותו בכל עת שמתחשק לו, כל עוד הם לבד. וזו בדיוק הבעיה. למרות שקלי הבטיח לבלו שיחכה בסבלנות עד שיֵצא מהארון, נמאס לו להתחבא.

בלו מונטגומרי הוא אולי לא מרצה מבריק לפיזיקה כמו בן־הזוג שלו, אבל הוא בהחלט לא טיפש. הוא יודע שקלי לא ממש מאושר מהמצב, בלשון המעטה. יחד עם זאת, הוא לא מוכן להיות נער הפוסטר של הקהילה הלהט"בית בליגת הפוטבול הלאומית, שבה הוא משחק. 

בלו פשוט רוצה לשמור על פרופיל נמוך, לשחק את המשחק האהוב עליו ולחזור הביתה לגבר שהוא אוהב. האם זו בקשה מוגזמת מדי? כשהאמת מתגלה בהדרגה, הוא נאלץ להכריע – האם להמשיך להסתתר או להצהיר בקול שאהבת חייו היא בעצם גבר?