תיאור:
"ילדה טובה, איזבו. כל השלושה. דדי, אדוני, מאסטרו. אני שולט בך בכל שלושת חלקי חייך ושלא תעזי לשכוח את זה."
לסלו ולמארי, המנצח הדגול והמוערך, הגן עליי מאז שהייתי בת שמונה, הילדה המוזנחת שהציל מהרחוב וגידל כאילו הייתה בתו.
הוא שמר עליי, טיפח אותי והפך אותי לנגנית הצ'לו המחוננת שאני היום.
כבר מגיל צעיר ידעתי מה אני רוצה. ידעתי שהרגשות שיש לי כלפיו חורגים מגבולות המותר ועלולים לסכן את הקשר המיוחד שיש בינינו.
לפני שלוש שנים, בערב יום הולדתי השמונה־עשר, התנפצו כל תקוותיי. יצאתי לעולם אבודה, בלי עוגן ובלי אופק.
מה שאני מרגישה כלפי לסלו עמוק יותר מכל דבר שהרגשתי בעבר, ועליי לומר זאת במילים כי זה הדבר היחיד שהמוזיקה לא תצליח להגיד לו.
אני רוצה את כל מה שלסלו מוכן לתת לי. אני רוצה להיות שוב בת טיפוחיו ולהוכיח לו שכל העבודה הקשה שלו השתלמה, אבל בתוך תוכי אני משתוקקת להיות הרבה יותר מזה עבורו.