תיאור:
...היו שמועות. ריח של פחד עמד באוויר. ואף על פי כן הכול היה בלתי צפוי, ואירע במהירות שלא תיאמן. הסובייטים נוטשים את העיר. הגרמנים בפתח. מרה סטולר חוטפת את בנה הישן ונמלטת על נפשה.
מאותו היום הופכים חייה למסע של בריחה והישרדות. בזכות מראהו הארי של בנה הפעוט (כל עוד לא פשט את מכנסיו), תושייתה וחוכמתה, הם מצליחים להימלט מן העיר לאחר רצח תושביה היהודים. בדרכים לא דרכים, כשהם חסרי מסמכים, נודדים האם ובנה במסווה של פליטים פולנים על פני פולין הכבושה, עד ורשה הבירה. בדרכם הם מתמודדים עם הפחד להיתפס בכל רגע, הרעב, הקור, מחלות, אדישותם ואכזריותם של בני האדם, אך גם זוכים ברגעי חסד וחמלה.
בריחתם מלווה בשלל סכנות ואיומים: הם מושלכים לרחוב על ידי משפחה נוצרית משום שהצטלבו ביד שמאל; מלשין אוקראיני מוסר אותם למשטרה – מעשה שפירושו משלוח לטרבלינקה; השיירה שבה נסעו מופצצת; וביום הראשון לשחרור נמצאת מרה אשמה בשיתוף פעולה עם האויב הגרמני, אשמה שפירושה הוצאה להורג.
צהרי יום א' בפארק העירוני מספר גם את סיפורם של רוחל'ה, המושלכת לכלא בגלל זוג מגפיים; של סטייפן, השוטר האוקראיני שאהבתו לוורה לא מונעת ממנו לרצוח את כל בני משפחתה; של ליבר, הניצל מגיא ההריגה בסוסנקי בזכות גופת אביו שהגנה עליו בבור המתים; של סוניה-טרזה המומרת, שהצלב על צווארה לא מציל את חייה; של סבתא יאג'ה הפולנייה, הנכונה לסכן את חייה למען ליבי שאותו אהבה כאת נכדה; של אלכס ואירינה, שני אומני קרקס אוקראינים, שלמרבה האירוניה מרה היא זו הפורסת את חסותה עליהם; ושל רודולף, הצנחן הגרמני, שחיזוריו ואהבתו למרה משגרת אותה אל מחוזות דמיון ואשליה.
צהרי יום א' בפארק העירוני הוא ספר מטלטל, שיחדור לנימי נפשו של הקורא ויישאר עמו זמן רב לאחר סיום הקריאה. זהו מסמך נדיר וייחודי הכתוב בכנות ובאומץ רב.
אריה סתיו, עורך ומתרגם, עומד בראש מרכז אריאל למחקרי מדיניות ועורך את כתב העת המקוון נתיב.
דש קדמי
אמי זיכרונה לברכה, מרי סטולר, הצליחה לשרוד את השואה אולם המחיר היה כבד מנשוא. הזיכרונות נחרטו בלבה בצלילות קטלנית ורדפו אותה על כל צעד ושעל. די היה בתמונת נוף, הרמת קול, הקשה בלתי צפויה בדלת... על מנת להשיב אותה לאחור, והיא סיפרה, חוזרת ומספרת בפרטי פרטים, ובזיכרון מעורר השתאות, את סיפורה של התופת ההיא.
היה זה שנים ספורות בטרם מותה. מחלת הסרטן כילתה אט אט את גופה. היא ידעה שהפעם, בניגוד לרצף הבלתי פוסק של מלכודות המוות שמהן נחלצה בנס בעת ההיא, גורלה נגזר. ביקשתי ממנה להעלות את הדברים על הכתב. גם על מנת שבבוא העת אוכל להעלות אותם על ספר וגם בתקווה שכך תמצא אולי מעט שלווה. היא עשתה זאת, ומקץ חודשים ארוכים של כתיבה כפייתית, באביב שנת 1994, הפקידה בידי קרוב לאלף חמש מאות דפים כתובים בצפיפות. דומה כי לראשונה בחייה זכתה בשלוות נפש מדומה. מקץ שנתיים כילה הסרטן את גופה.
בטרם מותה הבטחתי לה לפרסם את הדברים בהקדם. אך לא עמדתי בדיבורי. אמנם חזרתי וניסיתי, אלא שהכתיבה – ובעיקר זו של אירועים ומצבים שזכרתי אותם בעצמי – הייתה עינוי שלא עמדתי בו. עתה, באיחור של 14 שנים, אני ממלא את חובי.
דש אחורי
"...הגרמנים טיפחו ביד אמונה את גני לובומירסקי, מתת משפחת הנסיכים המהוללת ותפארת העיר. המוני שבויים סובייטים, גלוחי קודקוד ואטומי מבט, ניקו את הרחובות משִברי הלבנים והטיח; שני בתי הקולנוע הציגו את פאר סרטי הרייך; לנגן הקלרינט בתזמורת מכבי האש, שנקצר בצרור מכונת ירייה של מטוסי השטוּקָה ביום ההפצצות, נמצא מחליף, והתזמורת שבה לנגן בכל מוצאי יום א'. אחת לשבוע נאספו כמה עשרות יהודים בחצר הכלא ברחוב ביאלֶה, ושם, בסדר אלפביתי, קטלו אותם הגרמנים בירייה בודדת בעורף. חזיתות הבתים נצבעו מחדש, והרכבות באו ויצאו בזמן."
מחיר: 92.00 ₪