שיריה של פילובסקי נוגעים בימי הקמת המדינה, במציאות של ימינו-אנו, בתרבות העולם ובמרחב האישי והציבורי של כל אחת ואחד מאתנו בארץ. המשוררת מנווטת ביד אמונה ובלשון עשירה "בין העבר להווה, בין קרבן לרוצח, בין אמצעים להזדמנות", כלשונה של המחברת. 

לאה, אפשרויות נוספות

אֲנִי קוֹרֵאת לָךְ, לֵאָה, מְדַבֶּרֶת אִתָּךְ כְּמוֹ

שֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת עִם עַצְמִי. מְסַפֶּרֶת

לָךְ מָה שֶׁכְּבָר יָדוּעַ לָךְ: בָּכִית.

יָדַעְתְּ שֶׁיֹּעַדְתְּ לַעֲלוֹת בְּגוֹרָלוֹ

שֶׁל עֵשָׂו שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל הַקְּטַנָּה לַקָּטָן

וּבָכִית. אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת מְסֻגֶּלֶת לְבֶכִי

כָּזֶה שֶׁמְּשַׁנֶּה אֶת הַגְּזֵרָה לִפֹּל בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל רָשָׁע, שֶׁפּוֹתֵחַ

רֶחֶם, שֶׁמֵּבִיא יְלָדִים. אַהֲבָה

לֹא, אַתְּ אוֹמֶרֶת, יֵשׁ גְּבוּל, לֹא תָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת

לִמְצֹא גֶּבֶר לֹא רָשָׁע שֶׁמַּתְאִים לָךְ וְגַם אוֹהֵב אוֹתָךְ, יֵשׁ

אֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ הַבֶּכִי הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר אֵינוֹ יָכוֹל

לְהַמְצִיא, אֲבָל לֵאָה, פִּקְחִי אֶת עֵינַיִךְ הָרַכּוֹת, זֶה

לֹא הַבֶּכִי, זוֹ אַתְּ שֶׁאֵינֵךְ רוֹאָה אֶפְשָׁרֻיּוֹת נוֹסָפוֹת.