הַיּוֹם דָּוִד וְסַבָּא בּוֹנִים מְכוֹנָה מִגְּרוּטָאוֹת בַּמְּעָרָה שֶׁל עָלִי־סַבָּא. אֵיזֶה כֵּיף לְחַטֵּט בֵּין עֲרֵמוֹת שֶׁל גַּלְגַּלִּים, לִשְׁלֹף מְנוֹעִים יְשָׁנִים וּלְחַבֵּר בֵּין מַכְשִׁירִים מְשֻׁנִּים שֶׁכְּבָר לֹא פּוֹעֲלִים — כִּי כָּל דָּבָר בַּמַּחְסָן שֶׁל סַבָּא יָכוֹל לַהֲפֹךְ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר, וּלְכָל דָּבָר יֵשׁ סִפּוּר. אֲבָל סָבְתָא בְּכָל זֹאת מֻטְרֶדֶת: אֵיזוֹ מְכוֹנָה דָּוִד וְסַבָּא בּוֹנִים בְּעֶצֶם? מָה הִיא תֵּדַע לַעֲשׂוֹת בַּסּוֹף?

אֶרֶז חַדַד, תַּסְרִיטַאי וּבַמַּאי וְאַבָּא לְאַרְבָּעָה, מְסַפֵּר בְּסִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים עַל מַסָּע קָטָן מְרַגֵּשׁ שֶׁמִּתְרַחֵשׁ אַחַר צָהֳרַיִם אֶחָד בַּבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא. מַסָּע שֶׁבּוֹ מִתְעַרְבְּבִים עָבָר וְהוֹוֶה,

מְצִיאוּת וְדִמְיוֹן, וְיֵשׁ בּוֹ רְגָעִים שֶׁל הֲנָאָה צְרוּפָה לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, הֲנָאָה שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ.

אֲבִיאֵל בָּסִיל, מְאַיֵּר מָעֳרָךְ (חֲתַן פְּרַס מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל לְאִיּוּר) וְאַבָּא לִשְׁתֵּי בָּנוֹת, הֶעֱנִיק לַסֵּפֶר אִיּוּרִים מְלֵאֵי רֶגֶשׁ, חֹם וְהוּמוֹר.