לָאמָה-לִימָה מִתְבַּיֵּשׁ, הָעֵינַיִם קְצָת דּוֹמְעוֹת. אִמָּא׳לֶה הוֹלֶכֶת כְּבָר, אֲבָל הוּא בַּגַּן נִשְׁאָר. יֵשׁ כָּאן אֶלֶף יְלָדִים, הַגַּנֶּנֶת מוּזָרָה. מְשֻׁנִּים הַמִּשְׂחָקִים, וְהָרַעַשׁ הוּא — נוֹרָא. אֲבָל עַד מְהֵרָה לָאמָה-לִימָה שׁוֹכֵחַ אֶת אִמָּא. הוּא בּוֹנֶה טִיל מִקַּרְטוֹן, מַקְשִׁיב לְסִפּוּרִים וּמְשַׂחֵק בְּמַחְבּוֹאִים עִם חֲבֵרָיו בַּגַּן. וּכְשֶׁשּׁוֹקְעִים בְּמִשְׂחָק הַזְּמַן עוֹבֵר מַהֵר, וְהִנֵּה אִמָּא כְּבָר בָּאָה לָקַחַת אוֹתוֹ הַבַּיְתָה! בְּסִפְרֵי הַסִּדְרָה לָאמָה-לִימָה יָצְרָה הַמְּחַבֶּרֶת וְהַמְּאַיֶּרֶת אָנָה דְיוּדְנִי דְּמוּת שֶׁכָּל יֶלֶד יִזְדַּהֶה אִתָּהּ בְּקַלּוּת, וְסִפּוּר מְחֹרָז הַמְּתָאֵר בְּדִיּוּק וּבְחֵן חֲוָיוֹת מֵעוֹלָמָם שֶׁל פָּעוֹטוֹת. סִפְרֵי הַסִּדְרָה תֻּרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת רַבּוֹת וְהָיוּ לְרַבֵּי -מֶכֶר שֶׁל הַנְּיוּ-יוֹרְק טַיְמְס.