הספר מאפשר לקורא להפוך את פרח החמלה לכוח מרפא, תורם ומעצים. פרח החמלה, ששורשיו בקבלה הבלתי מותנה של האחר, הוא כוח הריפוי של הנפש.

אושו מאתגר את קוראיו לבחון את מערכות האמונה המותנות והדעות הקדומות שמגבילות את יכולתם של אנשים ליהנות מן החיים בכל עושרם, ולהשתחרר מהן. אי אפשר לקטלג את משנתו של אושו, שמקיפה עולם ומלואו, מהחיפוש האינדיבידואלי אחר משמעות עד הסוגיות החברתיות והפוליטיות הבוערות שעומדות כיום בפני החברה האנושית. ספריו לא נכתבו, אלא שוכתבו מתמלילי הקלטות אודיו ווידאו של שיחות מאולתרות לפני קהלים בין–לאומיים על פני תקופה של שלושים וחמש שנים. 

אושו עצמו אמר ביחס לעבודתו שהוא עוזר ליצור את התנאים ללידת סוג חדש של אדם. הוא אפיין לעתים קרובות את האדם החדש הזה כ"זורבה הבודהא" — אדם שמסוגל להתמכר להנאות הארציות של זורבה היווני ולרוגע הרוחני השקט של גאוטם בודהא גם יחד. בין כל ההיבטים השונים בעבודתו של אושו עובר כחוט השני חזון שמאחד את החכמה הנצחית של המזרח עם הפוטנציאל הגבוה של המדע והטכנולוגיה המערביים.

אושו ידוע גם בתרומתו המהפכנית למדע ההתמרה הפנימית בצורת גישה למדיטציה שמכירה בקצב המואץ של החיים המודרניים. "המדיטציות הפעילות" הייחודיות שלו נועדו לשחרר תחילה את הלחצים שהצטברו בגוף ובנפש, כדי להקל על המודט לחוות את המצב הרגוע ונטול המחשבות של מדיטציה.