אם, נניח, בעוד חמישים או מאה שנים, מישהו או מישהי יבקשו להבין את רוח התקופה שאנחנו, הישראלים ואולי לא רק אנחנו חיים בה, אולמי שושנים של סלין אסייג יהיה מבחינתו אוצר בלום- אספקלריה מלוטשת ל"מצבנו". הסיפורים בקובץ הנובלות והסיפורים הזה נעים, בתזזיתיות מידבקת, בין נושאים בוערים, עבר, הווה ועתיד, בנאליה ופנטזיה, ומעל הכל מרחפת, כמו ביצירות נוסטלגיות-עתידניות משובחות על יצורים אנושיים ומוטנטיים, כמיהה עזה לאהבה.

אולמי שושנים שופע פרטים מהביוגרפיה של סלין אסייג זרעים שמהם נוצרו סיפוריה הקודמים ושמהם ייווצרו, כנראה, חלק מסיפוריה הבאים. אלה מעורבבים ומשוקשקים היטב עם הריאליה המדכדכת של תקופת הקורונה ותוצריה: יצורים דמיוניים מוזרים,סיטואצית מופרכת בכוונת המכוון, חרדות דיסטופיות, זנבות של סיוטים, גודש של אלימות אישית,משפחתית וקהילתית, וגם חלומות על אושר.