אֲנַחְנוּ מְגַדְּלִים אֶת יְלָדֵינוּ בַּהֲמוֹן חֹם וְאַהֲבָה, מְחַבְּקִים, מְנַשְּׁקִים, קוֹנִים, מְכִינִים. 
אֲבָל הַאִם הֵם בֶּאֱמֶת יוֹדְעִים מָה זֹאת אַהֲבָה? 
הַאִם הֵם יוֹדְעִים כַּמָּה כּוֹחַ יֵשׁ לָהּ, וּבְמָה הִיא עוֹזֶרֶת לָנוּ בַּחַיִּים?
לִקְרַאת יוֹם הָאַהֲבָה מְבַקֶּשֶׁת הַגַּנֶּנֶת מֵהַיְּלָדִים לַעֲשׂוֹת יְצִירָה בְּנוֹשֵׂא אַהֲבָה. 
אַדִּיר הַקָּטָן מְבַקֵּשׁ מֵאִמָּא שֶׁתַּסְבִּיר לוֹ מַהִי אַהֲבָה. 
הַסֵּפֶר כָּתוּב בְּצוּרַת שִׂיחַ וְנוֹתֵן פֶּתַח לִשְׁאִילַת שְׁאֵלוֹת. כָּךְ, בְּכָל קְרִיאָה עוֹלֶה נוֹשֵׂא חָדָשׁ וּמְעַנְיֵן.
אַתֶּם מֻזְמָנִים לְהוֹסִיף לַסֵּפֶר, בְּעֵת הַקְרָאָתוֹ לַיֶּלֶד, אֶת הָאֲנִי מַאֲמִין שֶׁלָּכֶם בְּנוֹשֵׂא אַהֲבָה. וְאֶפְשָׁר גַּם לָתֵת דֻּגְמָאוֹת.
מַטְּרַת הַסֵּפֶר הִיא לְהַנְחִיל לַדּוֹר הַצָּעִיר אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל אַהֲבָה, וּבִמְיֻחָד הָאַהֲבָה לְעַצְמֵנוּ, שֶׁהִיא מְקוֹר הַחַיִּים.