נוֹיָה מְפַחֶדֶת מִמֵּדוּזוֹת, בִּגְלַל זֶה הִיא לֹא נִכְנֶסֶת לַיָּם.

אֶרֶז מְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ, בְּלִי אוֹר קָטָן הוּא פָּשׁוּט לֹא נִרְדָּם.

יַרְדֵּן צוֹרַחַת כְּשֶׁהִיא רוֹאָה חֲרָקִים, אֲפִלּוּ אִם זֶה רַק פַּרְפַּר,

וּלְאִיתַי יֵשׁ שֵׂעָר אָרֹךְ כִּי הוּא חוֹשֵׁשׁ לָלֶכֶת לַסַּפָּר.

וְרַק דָּנִיאֵל  לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ כְּשֶׁהַפַּחַד בָּא לְבַקֵּר.

“דָּנִיאֵל בְּלוּם לֹא מְפַחֶדֶת מִכְּלוּם," כָּכָה שָׁרִים לָהּ כֻּלָּם, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הִיא מַגִּיעָה לְמִרְפְּאַת שִׁנַּיִם, וְחוֹוָה לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ פַּחַד.