"הַגְּבֶרֶת הָעִוֶּרֶת" הוּא סִפּוּר מְרַגֵּשׁ וְנוֹגֵעַ לַלֵּב עַל יוֹאָב, יֶלֶד סַקְרָן הַתּוֹהֶה בְּקֶשֶׁר לַשְּׁכֵנָה הָעִוֶּרֶת שֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ בְּכָל בֹּקֶר בַּמַּעֲלִית – הַגְּבֶרֶת מַרְגָּלִית. יֵשׁ לוֹ הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת, וְהוּא מַחֲלִיט לְהַצִּיג אֶת עַצְמוֹ בְּפָנֶיהָ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ. הַגְּבֶרֶת מַסְכִּימָה בַּאֲדִיבוּת וּמַזְמִינָה אוֹתוֹ לְבֵיתָהּ. עַל כּוֹס שׁוֹקוֹ חַם וְעוּגִיּוֹת, מִתְוַדֵּעַ יוֹאָב אֶל כְּתַב הַבְּרַיְל, אֶל מְזַהֵה הַצְּבָעִים, אֶל מַכְשִׁירִים מְדַבְּרִים וְאֶל שִׁגְרַת יוֹמָהּ הַכִּמְעַט רְגִילָה שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ הָאֲדִיבָה. יוֹאָב מְגַלֶּה שֶׁהִיא עוֹשָׂה הַכֹּל כְּמוֹ כֻּלָּם – רַק בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.
זֶהוּ סִפּוּר חָשׁוּב מֵאֵין כָּמוֹהוּ הַמַּנְגִּישׁ אֶת הָעִוָּרוֹן לִילָדִים בְּאֹפֶן רָגִישׁ וְעָדִין, מֵצִיף שְׁאֵלוֹת שֶׁיְּלָדִים בְּוַדַּאי שׁוֹאֲלִים עַצְמָם לֹא פַּעַם וְאַף נוֹתֵן לָהֶן מַעֲנֶה. בְּאֶמְצָעוּת הַסֵּפֶר הַזֶּה כָּל יֶלֶד יָכוֹל לִלְמֹד סוֹבְלָנוּת מָה הִיא, לְהִתְוַדֵּעַ לְנוֹשֵׂא הַמֻּגְבָּלוּיוֹת וְלֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת בְּצוּרָה נְאוֹתָה וּמְכֻבֶּדֶת. 
הַסֵּפֶר כָּתוּב בַּעֲדִינוּת וּבִרְגִישׁוּת רַבָּה, לְעִתִּים אַף בְּהוּמוֹר, וּמְדַבֵּר לְנַפְשָׁם שֶׁל יְלָדִים וּלְסַקְרָנוּתָם הַתְּמִימָה.