“סָבְתָא“ הִיא מִלָּה הַמְּסַמֶּלֶת יוֹתֵר מִכֹּל אַהֲבָה לְלֹא תְּנַאי. סָבְתָא מַשְׁמָעוּתָהּ נֶחָמָה, דְּאָגָה, הִתְחַשְּׁבוּת, בִּשּׁוּלִים, חִבּוּקִים חַמִּים, חִיּוּכִים, מַתָּנוֹת, חֹם וּמְתִיקוּת. בַּסִּפּוּר שֶׁלִּפְנֵיכֶם, שֶׁנִּכְתַּב בְּמָנוֹת גְּדוּשׁוֹת שֶׁל אַהֲבָה, מְתֹאֶרֶת הַסָּבְתָא שֶׁל כֻּלָּנוּ, שֶׁתָּמִיד מַמְתִּינָה בְּחִיּוּךְ לְבוֹא הַנְּכָדִים, מַעֲנִיקָה לְכֻלָּם יַחַס חַם וְאוֹהֵב, מְכִינָה מַטְעַמִּים וּמְלֵאָה בְּשִׂמְחַת חַיִּים. אֵין דָּבָר הַמְּסַמֵּל בַּיִת יוֹתֵר מִסָּבְתָא, זוֹ שֶׁתָּמִיד שָָׁם כְּדֵי לְקַבֵּל, לְפַנֵּק וּלְגַדֵּל אֶת נְכָדֶיהָ. הִצְטָרְפוּ לְמִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל סָבְתָא לֵאָה, הִתְעַנְּגוּ עַל הַחֲרוּזִים הַנִּפְלָאִים, עַל הַשָּׂפָה הָעֲשִׁירָה וְעַל הַחֲמִימוּת הַבּוֹקַעַת מִבֵּין הַשּׁוּרוֹת, חֲמִימוּת שֶׁרַק סָבְתָא, כָּל סָבְתָא, יוֹדַעַת לְהַעֲנִיק.