מְהוּמָה גְּדוֹלָה הִתְחוֹלְלָה בַּחֲנֻכָּה, 
רַעַשׁ עַז נִשְׁמַע מִקֻּפְסַת הַנֵּרוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים.

אוּרִיָּה הֶחֱזִיק בְּקֻפְסַת הַקַּרְטוֹן,
וְנִסָּה לְהָבִין עַל מָה הַשָּׁאוֹן.
הוּא פָּתַח אֶת הַקֻּפְסָה עִם קְצָת חֲשַׁשׁ,
בְּאֵיזֶה נֵר יִבְחַר לְשַׁמָּשׁ?

כָּל נֵר טָעַן שֶׁלַּצֶּבַע שֶׁלּוֹ תַּפְקִיד הֲכִי חָשׁוּב בָּעוֹלָם.
הַנֵּרוֹת הִתְוַכְּחוּ, הִתְכַּתְּשׁוּ וְהִבְלִיטוּ אֶת הַצְּבָעִים הַיִּחוּדִיִּים שֶׁלָּהֶם.
כָּל אֶחָד רָצָה לִזְכּוֹת בַּכָּבוֹד וְלִהְיוֹת הַשַּׁמָּשׁ.

וְאָז, קָפַץ הַנֵּר הָאָדֹם “מָה פִּתְאוֹם אַתֶּם!
אֵין חָשׁוּב מִמֶּנִּי“ צָעַק בְּקוֹל רוֹטֵן.
“לָמָּה אַתָּה חָשׁוּב מֵאֲחֵרִים?“
“כִּי הַדָּם הוּא אָדֹם אֵצֶל כָּל הָאֲנָשִׁים.“ 
  
לְאַחַר שֶׁאוּרִיָּה וְהַחֲנֻכִּיָּה טִכְּסוּ עֵצָה כֵּיצַד לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה שֶׁנּוֹצְרָה,
הֵם הִגִּיעוּ לְפִתְרוֹן לְשִׂמְחַת כָּל הַנֵּרוֹת, לְלֹא הֶבְדֵּל צֶבַע, חֲשִׁיבוּת וַעֲדִיפוּת.