אַהֲבָה! הִיא מְנִיעָה אֶת  חַיֵּינוּ, מְחַבֶּרֶת, מַפְרָה, מַעֲצִימָה, מְפַתַּחַת וּמְשַׂמַּחַת, מַעֲנִיקָה תְּחוּשָׁה מְשַׁחְרֶרֶת, מְרַפֶּדֶת וּמְעַנֶּגֶת...

הִיא פְּזוּרָה בְּחַיֵּינוּ הַיּוֹמְיוֹמִיִּים, וְאִתָּהּ אָנוּ מְרַחֲפִים לָעֲנָנִים...

הִיא הַמַּתָּנָה שֶׁלְּמַעֲנָהּ קָמִים בַּבֹּקֶר וְעִמָּהּ חוֹלְמִים בַּלֵּילוֹת. 

הִיא צוֹבַעַת אֶת הַזְּרִיחוֹת וְאֶת הַשְּׁקִיעוֹת בְּכָל קֶשֶׁת הַגְּוָנִים, הִיא אוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ, שֶׁהוּא כָּל כֻּלּוֹ.

בְּכֹחָהּ אָנוּ שָׁרִים וְיוֹצְרִים, חוֹבְרִים וְחוֹבְקִים, נוֹשְׁקִים וְחוֹשְׁקִים...

אַתֶּם מֻזְמָנִים לָצֵאת לְמַסָּע מְרַתֵּק וּמְהַנֶּה, בּוֹ תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים פְּעִילִים בְּפִעְנוּחַ חִידָה עַתִּיקָה זוֹ, הַמִּתְחַקָּה בִּקְלִילוּת וּבְפַשְׁטוּת אַחַר מַהוּתָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, בְּקַו וָצֶבַע, מְלֻוֶּה בִּמְעַט מִלִּים.