סיפוריה העזים והרבגוניים של טטיאנה טולסטיה מתאפיינים באירוניה מושחזת ובווירטואוזיות מילולית יוצאת דופן, לצד עיסוק כמעט מיסטי בזיכרון, בהתבגרות ובחייו של היחיד לנוכח תהפוכות ההיסטוריה.

בכתיבה סוחפת ומלאת הומור טולסטיה מזקקת מתוך היום־יום הרוסי רגעים של התגלות נשגבת, וחושפת בתוכו את היסוד הנסתר והפלאי. בין גגותיה של סנקט פטרבורג, מתחת לטפטים של בית הקיט הישן, בתוך אלבום התמונות, נחשפת בפני הקוראים רוסיה האחרת, זו שחמקה מידיהם של קַצבי המאה העשרים. רוסיה המרושתת במילותיהם של פושקין, גוגול, דוסטויבסקי וטולסטוי, הארץ שבה "שד מפסיע, בת מים נחה על גדה"
טולסטיה מיטיבה להוליך את הקוראים בנפתולי הארץ הזאת. היא מכירה היטב את הטופוגרפיה, את פני השטח ואת ממדי העומק, את הדרכים הנסתרות ואת נקודות התורפה.