בלילה שבו נכנסתי לדירה ומצאתי אותו יושב על הכורסה שלי ולוגם את הוויסקי שלי כשאנשיו לצידו, לא ידעתי שני דברים: האחד, מיהו ג׳ובאני סנטה מריה, והשני, עד כמה הוא מסוכן. הוא יודע מי אני והוא צריך משהו ממני. משהו שאינני יכולה לתת לו. אני נסיכת הקרטל, או לפחות הייתי פעם. אבל מישהו בגד במשפחה שלי והקרטל התמוטט. חוץ מזה, אני לא אמורה להיות בכלל בחיים. אבל אם ג׳ובאני מצא אותי, משמע שגם האויבים שלי עשויים למצוא אותי. אלחם בו. אני חייבת להילחם. הבעיה היא שג׳ובאני הוא אדם שרגיל לקבל את מה שהוא רוצה... והוא רוצה אותי. אני יד ימינו של מלך המאפיה. היא בחורה עם עבר שהיא משתוקקת להסתיר. אני צריך ממנה משהו, ואני יודע שהיא לא תעזור לי. לפחות לא מרצונה החופשי. היא תצטרך קצת שכנוע. לרוע מזלה, אני יודע טוב מאוד איך עושים את זה. יש משהו בבחורה הזאת שמסקרן אותי, ואלה לא רק הצלקות שעל גבה. היא כמו בובה יפהפייה ומושלמת, אבל התפרים שמחזיקים אותה עומדים להיפרם. היא חושבת שאפגע בה ושאשבור אותה, העניין הוא שהיא כבר שבורה. היא ואני... אנחנו כמו שתי טיפות מים. היא היריבה המושלמת עבורי. אני יודע שהיא תילחם בי, אבל אני אנצח. אני תמיד מנצח.