אני הדיקסון היחיד שלקח אחריות כשהמשפחה שלנו התפוררה.

כשהחווה שלנו עברה לבעלותי איבדתי הכול, כולל את הקריירה שלי.

לא שהלב שלי היה בעניין בכל מקרה. הוא לא יכול היה להיות. הבחורה שעזבה לפני יותר משתים־עשרה שנים לקחה אותו איתה.

ועכשיו היא חזרה.

שיער שונה. בגדים חדשים. ויש לה ילדה.

מדיסון בלאק שהכרתי נעלמה. לא נותר זכר מהבחורה עם החיוך המטופש והדיבור המתנגן המתוק, מהמורדת עם הנפש החופשייה שזהרה כמו אור גדול.

אבל בשיחה אחת, הבחורה הזאת מתחילה להופיע.

נשיקה אחת, והשנים שבילינו בנפרד מתפוגגות.

לילה אחד, ואני נשבע שלעולם לא אשחרר אותה שוב.

אילו רק היינו יכולים להשאיר את העבר קבור. כי כשהאמת קורעת הלב תתגלה, היא עלולה להרוס את כולנו.