ויקטור
היא הייתה אהבת חיי.
יפהפייה וקורנת.
עד שבגדה במשפחת המאפיה שלנו – המשפחה היחידה שהכרנו אי־פעם. 
אבֵל ומוכה צער, נקמתי בשם כבוד הכנופיה.
רצח מהיר ואכזרי.
ליבה כבר לא פועם יותר. שלי קרוע לגזרים.
כשגיליתי שהייתה חפה מפשע, הרגשתי שאני הרוס.
עכשיו, כעבור שנים – איכשהו, לא יודע איך – היא כאן, בחיים.
הנזירה שמתפללת ולא חושפת את פניה.
לכודה בצידה השני של מצלמת רשת.
איך זה ייתכן?
הם חושבים שאני אובססיבי, שאני מדמיין רוחות רפאים.
אבל תמיד אזהה אותה.
תמיד אזהה את טנצ'קה שלי.