פגשתי אותה כשהייתי בן שש־עשרה.
התאהבתי בה כשהייתי בן שבע־עשרה.
היא הורידה אותי לברכיים כשהייתי בן עשרים.
אהבתי אותה בלי היגיון.
אהבתי אותה בלי תקווה.
אהבתי אותה בלי שום סיכוי.
עכשיו היא חזרה, והיא תזכורת מתמדת לכל מה שאיבדתי, לכל מה שהיה יכול להיות.
שנאתי אותה.
נטרתי לה.
עדיין אהבתי אותה.
האם אני יכול לסלוח לה?
והפעם, האם היא תהיה הסוף שלי?
או רק ההתחלה...