זהו ספר מרומם, מלהיב ומצחיק. הוא אינו מעורר תוגה או דכדוך, למרות שעלילתו ומסריו עומדים בניגוד כמעט גמור למציאות העכשווית. הסיבה לכך היא שמורלי כותב בקלילות, ברוחב לב ומתוך תשוקה, והדבר חודר אל לבות הקוראים ועושה את מה שסופרים עכשוויים רבים כבר שכחו: הוא נותן לנו תקווה.



חייה של הלן מק'גיל בת ה-39 מתמצים בניהול החווה ומשק הבית בעיירה קטנה באמריקה. אחיה מגלה - ממש במקרה - שהוא יודע לכתוב, וזוכה להצלחה רבה ("היינו מאושרים להפליא עד שעלה בראשו של אנדרו הרעיון הרה הגורל לספר לעולם כולו עד כמה מאושרים אנו"). על הלן הוטל להתמודד עם השיגעונות של האמן הכפרי, וספר זה מתואר מנקודת מבטה ונכתב, כפי שהיא מציינת בפתיחה, על מנת "להשיב לאנדרו כגמולו".