סיפורו של סיילאס מארנר, האורג מראבלו שאיבד את זהבו וזכה בילדה זהובת שיער, הוא סיפור על סוג של גאולה, גאולת הנפש באהבה. הוא נחשב לדוגמה ומופת מבחינת המבנה המושלם, הדיוק הפסיכולוגי בעיצוב הדמויות וההקבלה המופלאה בין כל אחת מההתרחשויות לבין התימה המרכזית. זהו סיפור נוגע ללב ואחד משיאיה של הספרות הריאליסטית באנגליה.
 
"סיפור העלילה של "סיילאס מארנר" כפה עצמו עלי", כתבה ג'ורג' אליוט לידידה ג'ון בלקווד, "דווקא בשעה שהגיתי בתכנית לספר אחר, ל"רומולה". אני מקווה שלא ייראה בעיניך סיפור עצוב, כיוון שהיה בכוונתי להעמידו באור החזק של ההשפעה המרפאה של כל הטהור, הטבעי, ביחסי אנוש...בהתחלה, ובבת אחת, עלה בי הרעיון של הספר הזה בצורת סיפור אגדה הקשור בזיכרון ילדות שלי...אך ככל שהגיתי בנושא, כן נטיתי יותר לצורה הריאליסטית."