רופא יוצא ממשמרת באמצע הלילה. בדרך הביתה הוא דורס אריתראי. אחר כך הוא בורח.
למחרת בבוקר, בפתח ביתו, אשתו של הגבר שהרג.

בהתחלה הוא חושב שהיא רוצה כסף. היא לא רוצה כסף. לא רק. במוסך נטוש בלב המדבר היא מכריחה אותו לטפל בכל מי שתביא לו. בית חולים שחור שהולך וסוגר עליו.

לצד הסחיטה ומאבקי הכוח נרקמת דרמה חברתית מותחת ונוקבת. זהו סיפור על אינטימיות בלב הזרות, מסע בתוך ארוטיקה של ניגודים. אבל בסופו של דבר זהו סיפור על בחירה אחת, שנייה אחת, שגורמת לאדם לפקוח את עיניו ולשאול: מי אני בעצם?

איילת גונדר־גושן, זוכת פרס ספיר לספר ביכורים לשנת 2012, מיישירה כאן מבט אל הפינות האפלות ביותר של החברה הישראלית. המדבר שבו מתרחש הסיפור הוא הרבה יותר משממה ציונית. המדבר הוא אזור הסְפָר של הנפש, והרומן ממפה בו נחלי אכזב של אשמה ותשוקה.

להעיר אריות מנהל עם הקורא מסכת יחסים מפתה ומתעתעת. לעיתים הוא גורם לנו להתבונן בדמויות באור אירוני חריף, ולעיתים הוא מפעיל, בעוצמה רבה, את תחושות ההזדהות והחמלה שלנו.