"במצב זה של חוסר עניין סופני מה כבר נשאר לילד עם נתונים כמו שלי? רק לחפש אקשן, גירויים חיצוניים, כדי שאוכל לעבור את היום האפרורי בבית פועלים קשי יום, בשנות החמישים, בשכונה קטנה ברמת גן העייפה."

"יש קשר הדוק בין הלם הקרב ממלחמת יום הכיפורים לסיפור הסמים שלי, ולקח לי ולהרבה פסיכיאטרים זמן להבין זאת. כשהייתי ב'פטריארך' בספרד, מדי פעם שכבתי במיטתי וחשבתי איך לעזאזל נפלתי לסמים ועדיין לא הצלחתי להבין איך, או יותר נכון למה, כי הגיונית היה לי הכול ‑ אישה יפה, ילדים יפים, בית, הרבה הצעות לסרטים ‑ ופתאום, לקחת הכול ולזרוק לפח, למה, איך, מה קרה?... עשרים ושש שנים אבודות (1973 ‑ 1999), כואבות, הזויות, עד שקיבלנו כותרת לכאוס של חיינו. עצם ההגדרה היתה תחילת התהליך."