הוּא שָׁבַר אֶת הַקְּלָלָה! הוּא הִצִּיל אֶת הַיַּעַר!
אָז לָמָּה הוּא לֹא שׁוֹלֵט?
לְאַחַר שָׁנִים שֶׁאַף יֶלֶד לֹא הֵעֵז לְהִכָּנֵס לַיַּעַר, נָדָב עָשָׂה אֶת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי וְהָפַךְ לְמֶלֶךְ הַיַּעַר הַבִּלְתִּי מְעֻרְעָר! אוֹ לְפָחוֹת כָּךְ הוּא חָשַׁב.
כְּשֶׁתַּ חֲרוּת סִפּוּרִים חֲדָשָׁה סוֹחֶפֶת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר, נָדָב רוֹצֶה לְהוֹבִיל אֶת הַחֲבוּרָה לְנִצָּחוֹן בַּפְּרָס הַגָּדוֹל. אֲבָל פִּתְאוֹם לְכֻלָּם יֵשׁ דֵּעָה.
לָמָּה לֹא נוֹתְנִים לוֹ לְהַחְלִיט? נָדָב מֵבִין: כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁהוּא הַמַּנְהִיג, הוּא חַיָּב לַהֲפֹךְ לְ“גֶבֶר“. אֵיךְ נִהְיִים “גֶּבֶר“? וּמָה זֶה בִּכְלָל אוֹמֵר?
וּמִי יַצִּיל אֶת הַחֲבוּרָה הַמִּתְפָּרֶקֶת?
וְלָמָּה הַשָּׁרָת הֶחָדָשׁ בְּבֵית הַסֵּפֶר נִרְאֶה כָּל כָּךְ מֻכָּר?
סֵפֶר רְבִיעִי בָּעֲלִילוֹת הַפְּרוּעוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד הַכָּחֹל, קוֹמִיקְס רֵאשִׁית קְרִיאָה פְּרִי עֵטוֹ וּמִכְחוֹלוֹ שֶׁל נָדָב נַחְמָנִי, שֶׁחוֹזֵר לְיַלְדוּתוֹ בִּטְבֶרְיָה וּמֵבִיא לַקּוֹרְאִים סִפּוּר חָדָשׁ וּמְרַגֵּשׁ עַל חַיְזָרִים, תַּפּוּחִים, כַּדּוּרֶגֶל וְאַהֲבָה