מִחוּץ לַדֶּלֶת שֶׁל דּוֹקְטוֹר צְבִיָּה הַתּוֹר אָרֹךְ־אָרֹךְ.

פִּיל, תַּנִּינָה וְגִ'ירָפָה מַמְתִּינִים בְּסַבְלָנוּת, אֲבָל קוֹפִיף מֻטְרָד מְאוֹד — מִי הַבָּא בַּתּוֹר? מִי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַמִּסְפָּר הֲכִי גָּדוֹל אוֹ הֲכִי קָטָן? וְאוּלַי מִי שֶׁהֲכִי כּוֹאֵב לוֹ? וּמָה יִקְרֶה כְּשֶׁלַּמִּרְפָּאָה יִכָּנֵס גַּם כְּלַבְלַב עִם כְּאֵב זָנָב?

הַסּוֹפֶרֶת אֶפְרָת לֵוִוי (הַלֵּב שֶׁל לֵב) מְלַמֶּדֶת עִבְרִית בְּאֻלְפָּן לְעוֹלִים חֲדָשִׁים. הֲנָאָתָהּ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הִיא לִקְרֹא וְלִכְתֹּב סִפְרֵי יְלָדִים בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵי חֲתוּלֶיהָ — מִישְׁמִישׁ וְשׁוּשָׁן — נִמְצָאִים בַּסְּבִיבָה.

אִיּוּרֵי הַחַיּוֹת שֶׁל גֶּפֶן רְפָאֵלִי, מְאַיֶּרֶת בֵּינְלְאֻמִּית, מְלֵאִים בְּהוּמוֹר וּבֶאֱנוֹשִׁיּוּת.