100 השנים האחרונות של ההיסטוריה הסוערת של מרכז אירופה מתוארות בנרטיב סוחף אך אינטימי, דרך קורותיו של בית אחד ותושביו השונים לאורך השנים.
כשנורמן אייזן נכנס לגור בבית השגריר בפראג, אותה בירה שאמו נמלטה ממנה לאחר השואה, הוא נדהם לגלות צלבי קרס חבויים מתחת לפריטי הריהוט בביתו החדש. סמלי גרמניה הנאצית הללו היו עדות לכך שאנחנו לא יכולים לברוח מעברנו.
מרגע הגילוי נפרש לנגד עינינו סיפורם המרתק ורב-התהפוכות של ארבעה מהאנשים יוצאי הדופן שזכו לקרוא למקום זה "בית". הסיפור שלהם הוא הסיפור של אירופה, על שלל הסערות והטלטלות שעברו על היבשת במאה האחרונה.
הארמון משך אליו אנשים אופטימיסטים ורומנטיים: החל בברון אוטו פֵּצֶ'ק, שבנה את הארמון אחרי מלחמת העולם הראשונה כמחווה לעירו האהובה וכביטוי לערכיו; עבור בגנרל הגרמני רודולף טוסאן, שכבש אותו במהלך מלחמת העולם השנייה; לאחריו לורנס סטַיינהַרדט, שגריר ארצות הברית הראשון לאחר המלחמה, שנשלח לפראג כדי לסייע בכינונה של דמוקרטיה ונאבק כדון קישוט לשמור על הארמון – ועל המדינה – מפני ידיים סובייטיות; וכלה בכוכבת הקולנוע הידועה שירלי טמפל, שב-1968היתה עדה לאביב של פראג וכיהנה שם כשגרירה בזמן מהפכת הקטיפה ב-1989.
אייזן שוזר את סיפורו ואת הסיפור של אמו במארג האירועים ההיסטוריים הגדולים, וכך סיפורם של האזרחים הפשוטים מוסיף גוונים מרהיבים לסיפור המרתק של המקום והתקופה.