חֲבוּרַת הַיְּלָדִים הַבַּלָּשִׁים יוֹצֵאת הַפַּעַם לְחַפֵּשׂ אוֹצָר בַּדָּרוֹם הָרָחוֹק. מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה יֶאֱסֹף אֶת הַחֲבוּרָה, וְתַעֲלוּמָה אַחַר תַּעֲלוּמָה הֵם יְפַלְּסוּ אֶת דַּרְכָּם לִנְקֻדַּת סִיּוּם לֹא יְדוּעָה. שָׁם יֵחָשֵׂף בִּפְנֵיהֶם מַטְמוֹן מְיֻחָד.
אֲבָל, הֵם לֹא לְבַד. גַּם אוֹיֵב מְרֻשָּׁע שָׁמַע עַל אוֹדוֹת הָאוֹצָר, וְהוּא יַעֲשֶׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲצֹר אֶת הַחֲבוּרָה, וּלְהַגִּיעַ רִאשׁוֹן לַמַּטְמוֹן.
הַאִם הַיְּלָדִים יַצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ רִאשׁוֹנִים?
מֻזְמָנִים לְהִצְטָרֵף לַהַרְפַּתְקָה, הַמֵּרוֹץ הַגָּדוֹל הֵחֵל...