כָּל הַשִּׁכְבָה שֶׁלָּנוּ יָצְאָה לְבַקֵּר בְּמִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת. תּוֹם וַאֲנִי יִצַּגְנוּ מִפְלָגוֹת שׁוֹנוֹת, וְהָיִינוּ עֲסוּקִים בַּמַּצָּע שֶׁלָּהֶן. מִי יְנַצֵּחַ, ´הַכְּחֻלִּים´ אוֹ ´הַסְּגֻלִּים´?
וְלָמָּה עוֹמֵד שָׁם אִישׁ מִשְׁמַר הַכְּנֶסֶת וְקוֹרֵץ לִי? מִי זֶה? לָמָּה הוּא נִרְאֶה
לִי מֻכָּר כָּל כָּךְ?

אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת בִּמְשִׂימָה עוֹלָמִית בָּאָרֶץ שֶׁלָּכֶם. זּוֹ בֶּאֱמֶת חֲוָיָה שׁוֹנָה. מִצַּד אֶחָד, אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לָדַעַת הַכֹּל וְלֹא צְרִיכִים שַׁלַּט־מֹחַ. מִצַּד שֵׁנִי, לִפְעָמִים מִי שֶׁבָּא מִבַּחוּץ יוֹדֵעַ דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא הִבְחַנּוּ בָּהֶם. יָצָאנוּ לְהִלָּחֵם בְּאִרְגּוּן שֶׁנִּקְרָא ´קֵץ הַדֶמוֹקְרַטְיָה´, שֶׁמַּטְרָתוֹ הָיְתָה לְבַטֵּל אֶת הַדֶמוֹקְרַטְיָה בַּמְּדִינָה. הָאִרְגּוּן הַזֶּה לֹא בָּחַל בְּאֶמְצָעִים: הוּא הָיָה מוּכָן לְהַרְעִיל חַבְרֵי־כְּנֶסֶת, הוּא שִׂחֵק לָהֶם בַּמֹּחַ, הוּא יָדַע לְשַׁבֵּשׁ מַעַרְכוֹת הַצְבָּעָה וְהוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִפּוֹר מֻפְלָאָה.
הַפַּעַם נִהֲלָה אֶת הַכֹּל אַבִּירָה יִשְׂרְאֵלִית. יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ גַּם אַבִּירוֹת?
לָמָּה לֹא, בְּעֶצֶם?