זֹהַר דּוֹמָה לְהַרְבֵּה יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת. יֵשׁ לָהּ עֵינַיִם חוּמוֹת וְיָפוֹת, אַף קָטָן וּמָתוֹק וְשֵׂעָר חָלָק וְנָעִים .
יוֹם אֶחָד בָּאָה לְבִקּוּר יַלְדָּה שֶׁגַּם הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ הַרְבֵּה יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת.
אֲבָל לָהּ — יֵשׁ גֻּמּוֹת חֵן בַּלְּחָיַיִם .
גַּם זֹהַר רוֹצָה גֻּמּוֹת כָּאֵלֶּה!
אֲבָל אֵיךְ מַשִּׂיגִים גֻּמּוֹת?
כֻּלָּם אוֹמְרִים לָהּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג גֻּמּוֹת, אֲבָל זֹהַר הִיא לֹא יַלְדָּה שֶׁמְּוַתֶּרֶת בְּקַלּוּת...

עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה אַחֲרֵי שֶׁרָאָה אוֹר "גֻּמּוֹת הַחֵן שֶׁל זֹהַר" וְנַעֲשָֹה אֶחָד מִסִּפְרֵי הַיְּלָדִים הַיְּדוּעִים וְהָאֲהוּבִים בְּיִשְׂרָאֵל, הוֹצָאַת כֶּתֶר גֵּאָה לְהוֹצִיא לָאוֹר מַהֲדוּרָה מֻגְדֶּלֶת שֶׁל הַקְּלַאסִיקָה מֵאֵת מֵאִיר שָׁלֵו וְיוֹסִי אַבּוּלְעַפְיָה, שֶׁדּוֹר שָׁלֵם שֶׁל הוֹרִים גָּדַל עָלֶיהָ.