הַחֲתוּלָה הַחֲדָשָׁה מַמָּשׁ מַרְגִּיזָה: הִיא אוֹכֶלֶת מֵהַצַּלַּחַת שֶׁלִּי,
שׁוֹתָה מֵהַכּוֹס שֶׁלִּי וְחוֹטֶפֶת לִי אֶת כָּל הַצַּעֲצוּעִים!
"תְּנִי לָהּ," הֵם אוֹמְרִים לִי כָּל הַזְּמַן, "זֹאת אֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה!"
וַאֲנִי לֹא מְבִינָה – לָמָּה צָרִיךְ פֹּה עוֹד חֲתוּלָה?

תְּנִי־לָהּ הוּא סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל רוֹנִי זָאדָה,
מְאַיֶּרֶת וּמְעַצֶּבֶת, יַלְדַּת סֶנְדְּוִיץ' שֶׁגָּדְלָה עַל הַמִּשְׁפָּט
"תְּנִי לָהּ!" וְהַיּוֹם הִיא חוֹלֶקֶת הַכֹּל עִם שְׁתֵּי הַחֲתוּלוֹת שֶׁלָּהּ.