אחד הדברים המאפיינים את החיים המודרניים הוא, שמסומנות לנו אפשרויות אינספור להתבונן בזוועות המתרחשות ברחבי העולם
תמונות של מעשי טבח הפכו, מעל גבי מרקעי הטלוויזיה וצגי המחשב, לדבר שבשגרה. האם הצופים מתרגלים לאכזריות ומתחסנים מפניה ואולי אף נמשכים אליה בשל תמונות אלה? האם תפישת המציאות של הצופה נשחקה בשל זרם התמונות היומיומי?
מה פירוש הדבר, לחוש אהדה וחמלה כלפי אנשים סובלים באזורי מלחמה מרוחקים?
להתבונן בסבלם של אחרים עוסק בהצטלבות המושגים "חדשות", "אמנות", והבנה של תיאורים בני זמננו של מלחמה ואסון. הוא מעורר מחדש את הדיון על האופן שבו תמונות עשויות לחולל מחלוקת, לעודד אלימות או לגרום לאדישות, וזאת בהעלותו היסטוריה ארוכה של הצגת כאבם של אחרים- החל ב"אימי המלחמה" של פרנסיסקו גויה, דרך תיעוד מלחמת האזרחים האמריקאית, מעשי לינץ` בשחורים בדרום, מלחמת האזרחים בספרד ומחנות ההשמדה של הנאצים, ועד תמונות בנות זמננו מבוסניה, מסיירה לאון, מרואנדה, מישראל ומפלשתין, ומניו יורק של ה-11 בספטמבר.