לַמֶּלֶךְ צָב־צָב יֵשׁ אֲגַם נֶהְדָּר וְעַם נֶחְמָד שֶׁל צַבִּים, אֲבָל כֵּס הָאֶבֶן שֶׁלּוֹ
נִרְאֶה לוֹ קָטָן וְעָלוּב. לָכֵן הוּא דּוֹרֵשׁ מִנְּתִינָיו לְטַפֵּס זֶה עַל גַּבּוֹ שֶׁל זֶה
וְלִיצֹר מִגְדָּל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוּכַל לְהַשְׁקִיף. בֶּאֱמֶת נֶחְמָד לָשֶׁבֶת גָּבוֹהַּ מֵעַל
כֻּלָּם, אֲבָל מִי שֶׁנִּמְצָא לְמַטָּה פָּחוֹת נֶהֱנֶה מֵהַמַּצָּב... הַאִם צָב אֶחָד יוּכַל
לִסְחֹב אֶת כָּל עַמּוֹ עַל גַּבּוֹ?
מָשָׁל חָכָם וּמְשַׁעֲשֵׁעַ עַל חַמְדָנוּת וְעַל הִתְחַשְּׁבוּת בָּאַחֵר, בְּתַרְגּוּמָהּ
הָאִיקוֹנִי שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת, הַמְּשׁוֹרֶרֶת והַמְּתַרְגֶּמֶת לֵאָה גוֹלְדְבֶּרְג.
דּוֹקְטוֹר סוּס הוּא מִסּוֹפְרֵי הַיְּלָדִים הָאֲהוּבִים בְּכָל הַזְּמַנִּים. סְפָרָיו
הַבּלִתְִּי נשְִׁכּחִָים, וּבהֶָם אִם יוֹצְאִים מַגִּיעִים לִמְקוֹמוֹת נִפְלָאִים,
חָתוּל תַּעֲלוּל וְעוֹד, כָּבְשׁוּ אֶת לִבְבוֹתֵיהֶם שֶׁל מִילְיַארְדֵי קוֹרְאִים