לצד החורשים והלוחמים, היו הלשונאים אביריה של האומה העברית המתעוררת. היא לא הייתה מתעוררת אלמלא המורים לעברית, הבלשנים, המילונאים, המתרגמים מלשונות לעז, הסופרים העברים ועורכי הספרים והעיתונים מבני העליות הראשונות. ראובן אלקלעי נמנה עם קומץ אבירי הלשון העומדים בשורה השנייה, מייד אחרי בני דורו של אליעזר בן-יהודה. הוא נבדל מרובם בכך שהיה יליד ירושלים, דיבר עברית מינקותו, נחל את אורח דיבורם של המתפללים בבתי הכנסת הספרדיים בירושלים ורהט בעברית, ערבית, צרפתית, אנגלית, לאדינו ויידיש. כעורך של פרסומי הממשלה ניתן בידיו כלי יעיל להשרשת העברית התקנית ולהעשרת אוצר מונחיה, וכפקיד בשירות ממשלת המנדט הבריטי היה בקי בלשונם של השליטים וחיבר את המילון העברי-אנגלי שסייע לרבבות תלמידים. הביוגרפיה שלו מעניינת לכשעצמה, אבל לא פחות מכך היא פרק חשוב בתולדות שפתנו. שוחרי השפה העברית לא יחמיצו את הספר הזה.