הָיֹה הָיְתָה יַלְדָּה טוֹבָה

בְּעִיר אַחַת נִדַּחַת

אֲשֶׁר תָּמִיד רַק אָהֲבָה

לָתֵת וְלֹא לָקַחַת.

וּכְשֶׁשִּׁמְעָהּ הִגִּיעַ עַד

חַבְרֵי הַמּוֹעָצָה

כֻּנְּסוּ כֻּלָּם בִּמְיֻחָד

כְּדֵי לִמְצֹא עֵצָה:

כֵּיצַד לִגְמֹל לָהּ לַיַּלְדָּה

שֶׁכֹּה הִרְבּוּ שְׁבָחֶיהָ

לְמַעַן כָּל הָעָם יֵדַע

וִיאַמֵּץ דְּרָכֶיהָ