יוֹקוֹ אוֹנוֹ נוֹלְדָה לְמִשְׁפָּחָה אֲמִידָה וּמְכֻבֶּדֶת בְּיַפָּן. כְּבָר בְּגִיל אַרְבַּע אָבִיהָ שָׁלַח אוֹתָהּ לְבֵית סֵפֶר לְמוּזִיקָה. בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה יוֹקוֹ וּמִשְׁפַּחְתָּהּ נֶאֶלְצוּ לִבְרֹחַ אֶל הַכְּפָר, אַךְ לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים שֶׁחָווּ שָׁם, יוֹקוֹ רַק הִתְפַּתְּחָה וְהִתְחַזְּקָה. כְּשֶׁסִּיְּמָה אֶת לִמּוּדֶיהָ הִיא עָבְרָה לִלְמֹד אָמָּנוּת בִּנְיוּ יוֹרְק, וְהָיְתָה לִדְמוּת מֶרְכָּזִית בֵּין חֲבֵרֶיהָ הָאָמָּנִים. ג’וֹן לֶנוֹן בִּקֵּר בַּתַּעֲרוּכָה שֶׁל יוֹקוֹ בְּלוֹנְדוֹן, וְהַשְּׁנִיִּים הִתְאַהֲבוּ, הֵקִימוּ מִשְׁפָּחָה וְיָצְרוּ אָמָּנוּת שֶׁקּוֹרֵאת לְשָׁלוֹם. יוֹקוֹ מַמְשִׁיכָה לַעֲסֹק בְּאָמָּנוּת עַד הַיּוֹם, וּלְבַטֵּא אֶת אֱמוּנָתָהּ כִּי ”אַתְּ יְכוֹלָה לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם בִּזְכוּת הֱיוֹתֵךְ אַתְּ עַצְמֵךְ”. הַכִּירוּ אֶת סִפּוּרָהּ מְלֵא הַהַשְׁרָאָה שֶׁל יוֹקוֹ, בְּנֹסַח עִבְרִי בָּהִיר וְרַעֲנָן מֵאֵת מוּזִיקָאִית מְקוֹרִית מִשֶּׁלָּנוּ – אֶפְרָת גּוֹשׁ.