יוֹם אֶחָד הִרְגִּישׁ אִישׁ שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לָצֵאת מִן הַבַּיִת וְלַחְצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ. הוּא הֵסִיט אֶת הַוִּילוֹן, סָגַר אֶת הַחַלּוֹן וְצָעַד לַתַּחֲנָה, שָׁם עָמְדוּ אֲנָשִׁים רַבִּים בְּהַמְתָּנָה. 
אִישׁ מְחַכֶּה כְּבָר זְמַן רַב לָרֶגַע הַנָּכוֹן שֶׁבּוֹ יוּכַל לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר, מַתְאִים וּמֻצְלָח יוֹתֵר.
אֲבָל לִפְעָמִים קַר לוֹ מִדַּי וְלִפְעָמִים חַם, לִפְעָמִים הוּא מִתְלַבֵּט וְלִפְעָמִים סְתָם מִתְעַצֵּל. מָתַי אִישׁ יֵצֵא סוֹף־סוֹף לַדֶּרֶךְ? וּמָה הוּא יְגַלֶּה אַחֲרֵי צַעַד אֶחָד קָטָן?