נָעֳמִי אוֹהֶבֶת כָּל כָּךְ אֶת חֲבֵרֶיהָ ווִין-ווִין הַפִּינְגְוִין, פִּיפּוֹטָם הַהִיפּוֹפּוֹטָם וּבַּדֵעַ הַצְּפַרְדֵעַ. הֵם נֶהֱנִים לְשַׂחֵק יַחַד, לַחְווֹת הַרְפַּתְקָאוֹת מַלְהִיבוֹת, לְהִתְוַכֵּחַ (וְכַמוּבָן לְהַשְׁלִים), כִּי זֶה מָה שֶׁחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים עוֹשִׂים!

הִצְטָרְפוּ לְנָעֳמִי וְלַחֲבֵרֶיהָ בְּסִפּוּרִים מַצְחִיקִים, מַקְסִימִים וְשׁוֹבֵי לֵב. גַּלּוּ מַדּוּעַ בַּדֵעַ הוּא כֹּל יוֹדֵעַ, אֵיזוֹ מִשְׁאָלָה בִּקֵּשׁ ווִין-ווִין לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ, מִיהוּ פּוּפִּי וְלָמָּה הוּא לֹא מַרְשֶׁה כְּלוּם, וְאֵיךְ הֵגִיבָה הַחֲבוּרָה כְּשֶׁלַּחֲדַר הַמִּשְׂחָקִים הִגִּיעַ יְצוּר מִסְתּוֹרִי.

הַיּוֹם הֲכִי נֶהֱדָר הוּא סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמְּאַיֶּרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת לִי קוּרְצְוַוייל. הוּא נִכְתַּב בְּמָסֹרֶת סִפְרֵי צַעֲצוּעֵי חֲדַר הַיְּלָדִים, וּמְסַפֵּק שָׁעוֹת רַבּוֹת שֶׁל הֲנָאָה בִּזְכוּת דְּמוּיוֹת בִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת, מְאֻיָּרוֹת לְהַפְלִיא.