היא קמה בקלילות ומושיטה לי את ידה. "אני אלכס." היד שלה דהויה ואצבעותיה ארוכות. "לא צריך..." היא מחליקה את ידיה אל הכיסים של הקפוצ'ון הצהוב שלה. "רק שתדעי, כולן רוצות לקחת את היד הזאת בסוף, אבל אז זה כבר מאוחר מדי."

לירז שותקת. היא לא יודעת מה בדיוק גרם לה לשתוק, אבל זה מה שהוביל אותה לאשפוז במחלקה סגורה, הרחק מכל מי שהכירה, ומהחיים הקודמים שלה. כעת היא מוקפת בנערים ונערות שזרים לה, בפסיכיאטרים שנותנים כדורים מבלי להבין אותה, בחלונות מסורגים ועם רצון לברוח מסודות המאיימים להתגלות. אל תוך הבדידות הזאת מתפרצת אלכס, נערה קשוחה וטובת לב, המנסה לפרום את קשר השתיקה של לירז.