"רוב האנשים נרתעים או נלחצים כשאני מציין אגב אורחא שביליתי פרק - זמן נכבד מחיי בבית משוגעים. אני יכול להבין את זה. זו לא אשמתם. זה נושא שרוב הנורמלים מעדיפים להתחמק ממנו - בייחוד שכמעט כל ממה שידוע על מוסדות לחולי - רוח שאוב מסרטים ומטלוויזיה, ומדי פעם מאיזה ספר על הנושא..." ג'ים קניפפל, מתוך ההקדמה לספרג'ים קניפפל, מחבר רב - המכר שמוט לסת (פרוזה 2001), ומי שנחשב בימינו לאחד הקולות המרתקים בספרות האמריקאית של ימינו, מספר על ששת החודשים שבילה במחלקה פסיכיאטרית סגורה. ניסיון התאבדות כושל הביא אותו אל המחלקה, ושם הוא העביר את ימיו עם חבריו המטופלים, שרק ליתים רחוקות אפשר לתקשר איתם, ועם אנשי הסגל הקרים ואדישים.הביקורים השבועיים שלו אצל הרופא קצרים ומיותרים עד גיחוך,וקניפפל מחליט שעליו לטפל בעצמו. כשמגיעה לסוף ההארה הגדולה שלו, אין לו אפילו למי לספר על כךכתיבתו הכנה של ג'ים קניפפל והשקפת עולמו הייחודית עושים את שלישיית ניירובי לרומן שקשה להניח מהיד