זֶהוּ סִפּוּר עַל צָב ”אָבוּד” הַמְּחַפֵּשׂ בַּיִת לָגוּר בּוֹ. בְּמַסַּע חִפּוּשָׂיו הוּא פּוֹגֵשׁ חֲבֵרִים וּמַצִּיעַ לָהֶם לְהִתְגּוֹרֵר אִתָּם. חֲבֵרָיו דּוֹחִים אֶת הַצָּעָתוֹ, כִּי מְגוּרִים מְשֻׁתָּפִים עִמָּם אֵינָם הֶגְיוֹנִיִּים, וְהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּאֹפֶן מוּזָר מִשּׁוּם שֶׁהֵם יוֹדְעִים מַשֶּׁהוּ שֶׁהוּא אֵינוֹ מוּדָע לוֹ. הַצָּב נֶעֱלָב וּמַרְגִּישׁ דָּחוּי, וְרַק הַפִּיל מֵאִיר אֶת עֵינָיו וּמַחְזִיר לוֹ אֶת הַבִּטָּחוֹן בְּעַצְמוֹ.

הַסִּפּוּר עוֹסֵק בַּצֹּרֶךְ שֶׁל יְלָדִים לְהִשְׁתַּיֵּךְ, וּבַחֲשִׁיבוּת שֶׁבִּתְחוּשַׁת חֹסֶן פְּנִימִי וְעָצְמוֹת פְּנִימִיּוֹת, שֶׁאֵינָם תְּלוּיִים בְּשׁוּם דָּבָר חִיצוֹנִי. בַּחֲרִיזָה נִפְלָאָה וּבְקֶצֶב נָעִים וְסוֹחֵף מְתָאֶרֶת דּוֹר הַרְאֵל עַד כַּמָּה נָחוּץ אוֹתוֹ טִפּוּח עַצְמִי אֵיתָן וְעָצְמָתִי שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בְּאִשּׁוּרִים מֵהַסְּבִיבָה.