"הַמָּנוֹעַ הִתְחִיל לִנְהֹם... בְּרָקִים הֵחֵלּוּ לְהִשְׁתּוֹלֵל. לְפֶתַע נִשְׁמַע פִּיצוּץ גָּדוֹל. הַקָּהָל זָז לְאָחוֹר בְּפַחַד. וְאָז, לִפְנֵי שֶׁכֻּלָם הִצְלִיחוּ לְהָבִין מָה קוֹרֶה, הַמְּכוֹנָה נֶעֶלְמָה, כְּאִלּוּ יָצְאָה אֵיזוֹ יָד גְּדוֹלָה מֵהֶחָלָל וְקָטְפָה אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, שֶׁהָעַיִן לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ..."

לְמִי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִסְפִּיק לִמְצֹא מְכוֹנַת זְמַן, אַךְ תָּמִיד חָלַם עַל אַחַת כְּזוֹ – 
הִנֵּה הַהִזְדַּמְּנוּת!

הִצְטָרְפוּ לְמַסָּע מְרַתֵּק בִּמְכוֹנַת זְמַן מִסְתּוֹרִית, אֲשֶׁר שׁוֹלַחַת אֶת אִיּוֹ וְאֶת לֵיאוֹנוֹרָה, שְׁנֵי יְלָדִים סַקְרְנִים מֵאַנְגְּלִיָּה, לְהַרְפַּתְקָה מוּזָרָה וּמַפְתִּיעָה. 
יַחַד הֵם מְגַלִּים אֶת הַדֶּרֶךְ לַמַּסָּע בַּזְּמַן וּמַגִּיעִים בְּטָעוּת לְיַעֲרוֹת הָאָמָזוֹנָס הָאֲפֵלִים. 
הַאִם יַצְלִיחוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַסַּכָּנוֹת וּלְהִמָּלֵט מִשֶּׁבֶט פְּרָאִים וּמִשָּׁאמָאן עַרְמוּמִי? 
הַאִם הַיֶּדַע הַמַּדָּעִי שֶׁצָּבְרוּ יַעֲזֹר לָהֶם לְהִנָּצֵל? 
וַהֲכִי חָשׁוּב, הַאִם יַצְלִיחוּ לַחֲזֹר לַהֹוֶה?
מַהוּ לִקּוּי חַמָּה? וּמָה קוֹרֶה בְּמַאְדִּים? 
אֵיךְ אֶפְשָׁר לְנַפֵּחַ בָּלוֹן בְּלִי עֶזְרַת הַפֶּה? וְהַאִם צְמָחִים טוֹרְפִים בֶּאֱמֶת קַיָּמִים? 
כָּל זֹאת וָעוֹד, תְּגַלּוּ בַּסֵּפֶר.

סֵפֶר בַּעַל עֲלִילָה מְרַתֶּקֶת, עוֹצֶרֶת נְשִׁימָה, הַמְּשַׁלֶּבֶת יֶדַע מַדָּעִי וּכְלָלִי. לֹא תִּרְצוּ לְהִתְנַתֵּק לְרֶגַע!