"מַרְקוֹ – סִפּוּר עַל אַהֲבָה וְכֶלֶב" הוּא סִפּוּר שׁוֹבֶה לֵב הַמְּסֻפָּר מִפִּיו שֶׁל הַכֶּלֶב מַרְקוֹ, 
וּבוֹ הוּא מְתָאֵר אֶת חַיָּיו בְּמִצְפֶּה הִלָּה שֶׁבַּגָּלִיל, וְאֶת הַקְּשָׁרִים יוֹצְאֵי הַדֹּפֶן שֶׁנּוֹצְרוּ בֵּינוֹ וּבֵין הוֹרָיו הַמְּאַמְּצִים, תָּנַע וְיַצְ-יָא. 

מַרְקוֹ, שֶׁנּוֹלַד לְרוֹעֵי הָעִזִּים שֶׁבָּעֵמֶק, הִגִּיעַ לְמִצְפֶּה הִלָּה כְּשֶׁהָיָה גּוּר קָטָן. 
בִּזְכוּת מִזְגוֹ הַטּוֹב זָכָה לְמָנוֹת גְּדוּשׁוֹת שֶׁל אַהֲבָה מִבְּעָלָיו וְגַם מִיַּלְדֵי הַמִּצְפֶּה.
יוֹם אֶחָד הָיָה מַרְקוֹ עֵד לִתְאוּנָה קָשָׁה שֶׁבָּהּ יַצְ-יָא נָפַל מֵהַסֻּלָּם וְלֹא הָיָה יָכוֹל לָזוּז יוֹתֵר. 
עַל מָה שֶׁקָּרָה אַחַר כָּךְ, וְאֵיךְ מַרְקוֹ הִתְגַיֵּס לְהַצָּלָתוֹ, תּוּכְלוּ לִקְרֹא בַּסֵּפֶר.