“היום שבת, לא?
אז איזה יום? רביעי?
מאיזו בחינה? אז זה שבת? חג? חול המועד?
סתם יום של חול? אז למה צריך אותו?"
 
חייהם של בני הזוג קרסיק נראו יפים ומבטיחים. הילדים התחתנו, לא היו להם מחויבויות מיוחדות והם תכננו לבלות את שארית ימיהם בנעימים ולטייל בעולם. ואז הגיע אלצהיימר. אורח בלתי קרוא ומאוד לא רצוי, שהשפיע באופן דרמטי על השניים והפך את החיים לבלתי נסבלים.
קטעי יומן, שירים, תפילות והרהורים שנכתבו בזמן אמת לאורך עשר שנים מתארים בכנות מכאיבה ובאומץ לב את חייהם של בני זוג שלמעשה חיים בשלישייה: היא, הוא והאלצהיימר. 
 
דבורי קרסיק, מחברת הספר, כותבת מדם ליבה, כשצחוק ודמע משמשים בערבוביה, מתוך רצון להתמודד עם היעלמותו של כל דבר הגיוני ומובן מאליו שידעה בעבר.