שירתו של אימן כאמל אגבאריה, משקפת בספרו חובות אבודים קול אישי, המצייר עולם שפועל לפי חוקים פנימיים משלו, ומתמיד לשלב בין ריאליזם ופנטזיה. השירים בספר זה נובעים מהמציאות היומיומית של החיים בחברה הערבית בישראל, וגולשים למרחבים תרבותיים רחבים יותר ואוניברסאליים בהרבה.
אין זו שירת מחאה, הוודאות הבולטת בשירים היא היות האדם אדם, שאינו ממיר תרבות בתרבות, אלא מכיל את המציאות על מגוון פניה וניגודיה.
דווקא מתוך הקונפליקט, בוחר אימן ליצור שילוב של קשב אינטימי בין האדם לבין עצמו ובין האדם וסביבתו.
זוהי שירה נקייה מהתייפייפות לשונית וחודרת ללב דווקא מתוך פשטות האמירה, ההומור העצמי, והחיבור למקורות.