"איני זוכר שאי-פעם תפס אותי רומן כפי שתפס אותי שוגון. פשוט אי-אפשר לעזוב אותו. אי-אפשר לשכוח אותו. לג'יימס קלאוול הכישרון ליצור עולם ולעטוף אותך בו עד כדי שיכחה עצמית. זה אינו ספר שהינך קורא בו סתם – הינך חי אותו. שוגון נכתב במסורת העתיקה והאדירה של כתיבת סיפורת"

– אלה הם דבריו של מבקר ה'ניו יורק טיימס בוק-ריוויו'.

 

מאז יצא לאור נעשה כבר שוגון שם דבר: טוראנאנגה היפני מנצל את השבוי האנגלי שלכד, בלקת'ורן, כדי להגשים את משאת נפשו –

להיות שליט צבאי עליון ביפן. אלא שמעבר לרקמה עלילתית זאת חבוי אפוס מורכב ומסובך הרבה יותר, כמו האופי היפני, כמו ההיסטוריה היפנית וכמו האמנות היפנית.

 

שוגון הוא רומן היסטורי ארוג דמיון או, ליתר דיוק, רומן המבוסס על מאורעות היסטוריים. אך שוגון הוא בעיקר עולם מלא של בני אדם, של מנהגים, של מקומות ונופים, של דחפים ושל יצרים. האלימות עוברת בשוגון לא כחוט השני, אלא כשובל של דם. אולם האלימות העמוקה והדורסנית יותר היא זו המופעלת על בלקת'ורן, על המוסר האישי שלו, על עולם הערכים שלו ועל מבנה האישיות שלו.