יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל כַּרְמֶלָה לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר. הַיּוֹם הִיא סוֹף–סוֹף גְּדוֹלָה מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לָלֶכֶת הָעִירָה עִם אָחִיהָ הַגָּדוֹל. אַחַר הַצָּהֳרַיִם הַמְּשֻׁתָּף שֶׁלָּהֶם מָלֵא וְעָמוּס בִּקְסָמֶיהָ שֶׁל הַשְּׁכוּנָה הַשּׁוֹקֶקֶת — הָחֵל בַּשֶּׁמֶשׁ הַבּוֹהֶקֶת בַּשָּׂדוֹת וְכַלֵּה בַּמַּמְתַּקִּים הַמְּפַתִּים בַּמַּאֲפִיָּה. כַּאֲשֶׁר הִיא קוֹטֶפֶת פֶּרַח שֵׁן–אֲרִי שֶׁצָּמַח מִתּוֹךְ מִרְצְפוֹת הַבֵּטוֹן, הִיא חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמָהּ מָה עוֹד הָיְתָה יְכוֹלָה לְבַקֵּשׁ בְּיוֹם כָּזֶה... וְהִיא מְנַסָּה לַחְשֹׁב עַל הַמִּשְׁאָלָה הַמֻּשְׁלֶמֶת.